אין הרבה יצירות אמנות ש"העסיקו", כמעט באובססיה, את הדמיון האנושי במשך מאות שנים. כאלו שעד היום לא לגמרי ברור מה היה הסיפור מאחוריהן ובעיקר, מי הדמות המסתורית שמופיעה בהן – אחת הדוגמאות המוכרות ביותר ליצירות מהסוג הזה היא כמובן המונה ליזה של ליאונרדו דה וינצ'י, שעד היום אין מידע ודאי לגביה.
אבל המונה ליזה היא לא היחידה. ממש בדומה לה יש עוד יצירה כזו, שאמנם מוכרת מאוד בשמה אבל פחות בקונספירציות שמאחוריה: "נערה עם עגיל פנינה" של יאן ורמיר!
בדומה למונה ליזה של דה וינצ'י, גם הסיפור שעומד מאחורי הציור הזה וזהותה של האישה המצוירת, עדיין עלום ולמרות שיש מחקרים ולא מעט מאמרים בנושא, אף אחד לא יודע את התשובות בוודאות. מה שמעורר כמובן את הדמיון, לא רק של חוקרים, אלא גם של סופרים כמו טרייסי שבלייה שבשנת 1999 הוציאה את הרומן המפורסם שעד היום נמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם. בעקבותיו אגב, יצא בשנת 2003 הסרט בכיכובה של סקרלט ג'והנסון.
איכשהו יצא שהספר שכב אצלי על המדף לא מעט זמן וקראתי אותו רק לאחרונה, אבל הוא בדיוק מסוג הספרים שזה לא משנה בכלל – גם אם תקראו אותו בעוד 100 שנה הוא ירתק אתכם ואולי אפילו יגרום לכם לחקור קצת את הנושא בעצמכם, כמו שקרה לי. אבל שנייה… לפני שאספר לכם קצת על הספר, כדאי שתכירו כמה עובדות מעניינות לגבי חייו ויצירותיו של יאן (יוהאנס) ורמיר. כולן קשורות לספר והמידע הזה יהפוך את הקריאה למהנה אפילו יותר. מילה שלי.
מי אתה יאן ורמיר?
4 עובדות מעניינות על אחד הציירים המוערכים בהיסטוריה
1. יאן ורמיר היה צייר הולנדי שחי במאה ה-17, בעיר דלפט שבהולנד (את זה אתם כבר יודעים). מה שאתם אולי לא יודעים זה שלא בטוח שזהו בכלל שמו.
בתקופה שבה הוא חי לא היה נהוג להשתמש בשמות משפחה, ובחתימותיהם השתמשו האמנים בד"כ באות או שתיים, יחד עם התוספת "VER" שציינה את התואר "מר". כך גם במקרה של ורמיר, שבכלל לא נהג לחתום בכלל על עבודותיו. למעשה יש רק 3 עבודות עם חתימתו, באף אחת מהן לא מצוין במפורש שם משפחתו או שמו המלא.
העדות היחידה שנמצאה לשמו היא רישום בודד של השם Joannes ver meer (יואנס ור-מיר), שציין את חברותו בגילדת האמנים של לוקאס הקדוש בדלפט. זהו. רישום בודד שעל פיו סברו החוקרים שזה היה שמו. תוסיפו על זה את העובדה שמעט מאוד ידוע על חייו באופן כללי ואת העובדה שהוא צייר בסה"כ 36 ציורים, והרי לכם הסיבה לכך.
2. הנערה עגיל פנינה הוא הציור השונה ביותר מבין יצירותיו של ורמיר, והיחיד שנותר כזה
חוץ מהציור הזה, צייר ורמיר בעיקר סצנות מחיי היום יום, ברובן ניתן לראות דמויות בתוך שנמצאות בתוך חלל מסוים, כשהן עסוקות בשיחה, בנגינה או בעבודה. למעשה, 16 מציוריו (מתוך 36 כזכור) הן של גברת צעירה, בשישה מהם היא קוראת או כותבת. "הנערה עם עגיל הפנינה" הוא היחיד שאינו מתאר את הסצנות האופייניות לו, ויותר מזה – היא הדמות היחידה מבין יצירותיו שצוירה כל כך מקרוב, עד כי אין אפשרות למקם אותה בתוך מרחב כלשהו ולזהות היכן צוירה.
3. הוא חי בדוחק ומת בגיל 43, ככל הנראה כתוצאה מדיכאון
כן, למרות שהיום הוא אחד מהציירים המפורסמים ביותר בעולם, הוא חי חיי דוחק והיה מוכר כצייר וכאספן אמנות בעיקר בעירו. מספר הציורים המועט שלו מעיד על כך שהוא עבד לאט מאוד וההספק שלו עמד על כשלושה ציורים בשנה. ההשערה אגב היא שאת רוב הציורים שלו קנה אדם אחד בלבד בשם פיטר ואן רויבו. המקור להשערה הזו נובע מכך שחתנו של ואן רויבו, שהיה אספן אמנות ידוע באזור באותה תקופה ונפטר בשנת 1695, הותיר אחריו 21 ציורים של ורמיר.
על זה תוסיפו את העובדה שהוא הגיע ממשפחה צנועה – אביו, ריינייר יאנסזון, היה עובד רגיל ממעמד הביניים בתעשיית המשי והטקסטיל, ואת העובדה שלו ולאשתו קתרינה בולנס היו 11 ילדים לפרנס ואתם כבר מבינים שהמצב הכלכלי בבית לא היה להיט… אחת ההוכחות למצבו הכלכלי הרעוע היא העובדה שהיה האמן היחיד שהצטרף לגילדת האמנים של לוקאס הקדוש בדלפט בלי לשלם.
אגב, למרות מצבו הכלכלי, הוא היה בין האמנים היחידים בתקופה ההיא שהקפיד להשתמש ביצירותיו בצבעים מיובאים יקרים, בעיקר ב"לאפיס לזולי" (שמוכר יותר בשם "אולטרה-מרין") – צבע שמקורו בסלעים שנכרו באזור אפגניסטן של ימינו.
המצב הפך לקשה אפילו יותר לאחר מלחמת צרפת-הולנד בשנת 1672, שבעקבותיה ירד כמעט לאפס הביקוש לאמנות והחובות הלכו וטפחו. בדצמבר של אותה שנה מת ורמיר במפתיע… הוכחה לחובות הכבדים שהותיר ולמצב הכלכלי המאוד קשה שבו חיו הוא ובני משפחתו, אפשר למצוא במכתב התחינה ששלחה קתרינה לנושיה לאחר מותו:
"במהלך המלחמה ההרסנית עם צרפת, הוא לא רק שלא הצליח למכור אף אחד מאמנותו אלא גם, לצערו הרב, נותר עם ציורים של מאסטרים אחרים שאותם תכנן למכור. כתוצאה מכך ובשל הנטל הרב בגידול ילדיו, והיותו חסר אמצעים משלו, הוא נקלע לריקבון ודכאון שכזה. הוא כל כך לקח הכל ללב, עד שכאילו נכנס בו טירוף. בתוך יום וחצי הוא הפך מבריא למת". (מתוך המכתב שמתועד בספר "ורמיר: מבט על דלפט" של אנתוני ביילי).
4. פרט לנערה המסתורית עם הפנינה, "הדוגמניות" בציוריו הן בנותיו ואשתו
אמנם אין הוכחות חד משמעיות לזהותן של הנשים בציוריו, אבל בגלל שבאותה תקופה אמנים רבים השתמשו בבנות המשפחה כדוגמניות ובשל מצבו הכלכלי, הסברה היא שגם הוא עשה כך וצייר את בנותיו ואת אשתו. הנערה עם הפנינה היא יוצאת הדופן גם בהקשר הזה, והסברה היא שמדובר באחת מעובדות משק הבית שלו. מממ רק זה יכול לייצר אינספור קונספירציות, לא ככה?
הספר "נערה עם עגיל פנינה" של טרייסי שבלייה (הוצאת כנרת)
כל ארבע העובדות שפירטתי קודם מוזכרות ומתוארות בספר, בצורה כזו או אחרת, כשהשיא הוא כמובן זהותה של אותה נערה. זה הנושא שבו בוחרת טרייסי שבלייה לעסוק ברומן הכה קסום שלה, רק שהיא בוחרת לעשות זאת מנקודת מבטה של אותה נערה – ילדה יפה ופשוטה בשם "חריט" שנשלחת לעבוד בבית משפחת ורמיר כדי לעזור בכלכלת המשפחה.
שם, בין הניקיונות והסידורים, נחשפת חריט לעבודתו של ורמיר ומוקסמת ממנה (וממנו). לאט לאט נוצר ביניהם קשר קצת מוזר, אבל קרוב. חופן סוד. עדין ומסוכן. בכל זאת – היא משרתת והוא אדון…
אני לא רוצה לפרט כאן יותר מידי כדי לא להרוס לכם, רק אגיד שזה אחד הספרים הקסומים והעדינים שקראתי. ממש נסחפתי אל התקופה, אל הרחובות הצדדים ואל השוק ההומה. אל הבית המפואר, אל החדרים בו ואל חדר אחד במיוחד. הצטערתי כשסיימתי לקרוא אותו וכמעט מיד אח"כ, מצאתי את עצמי מגגלת כדי לקרוא עוד על דמויותיהן המסתוריות של יאן, הנערה והאנשים שסבבו אותם. מקסים ממש!
