סרט הקולנוע החדש לילדים "זוטרופוליס" הוא לא אחר מאשר התגשמות המשאלה הקדומה "וגר זאב עם כבש…"
הסרט עוקב אחר שפנפנה קטנה וחביבה שמתגוררת עם הוריה ומאות אחיה בכפר חקלאי קטן. למרות שנועדה לגדולות בתחום גידולי הגזר, היפס חולמת עוד מילדותה, לעבור לעיר הגדולה (זאוטרופוליס) ולהיות שוטרת מן המניין.
הסרט נפתח במופע בו משתתפת היפס, רק בת 9, בו היא שוטחת את משנתה ומספרת, בעקיפין, על החלום שלה לעולם בו חיים זה לצד זה, הטורפים לצד הנטרפים. עולם בו הטבע הקדמוני של הטורפים לא גובר עליהם – עולם מושלם!
ההורים שלה, מנסים להנמיך את גודל ציפיותיה מהעולם, לא מרוע, אלא כדי להגן על נשמתה הקטנה, שהרי "כגודל הציפיות כך גודל האכזבות", אבל ככל שהם מסבירים לה יותר שהיא נועדה לחיות בקרבתם כארנבת מן השורה, כך היא נחושה יותר להוכיח להם (ולעצמה) שהיא יכולה לפרוץ את תקרת הזכוכית המיינסטרימית.
בבגרותה נרשמת היפס לבית הספר לשוטרים ולמרות שבהתחלה היא סופגת כישלונות ועלבונות רבים וכמעט כמעט נשברת, היא מתעלה על עצמה ומסיימת את לימודיה בהצטיינות יתרה. הוריה גאים בה מאוד וראש העיר מציב אותה בתחנת המשטרה הגדולה של זוטרופוליס!
על פניו, חלומה הגדול מתגשם, אבל היפס לומדת שהעובדה שהגיעה פיזית לאן שרצתה, רחוק מלהיות חלום שהתגשם. גם בתחנת המשטרה היא סופגת עלבונות וחוסר אמונה מצד חבריה לצוות ובעיקר מבעל התחנה הגדול והקשוח, שלמרות תיק גדול של 14 נעדרים, מציב אותה כפקחית חניה.
היא לא מראה את עגמת נפשה ומחליטה שבמקום ליפול, היא תצטיין גם בתפקיד הזה ותוכיח למפקד המשטרה שהיא ראויה להיות שוטרת. במהלך עבודתה היא פוגשת שועל ערמומי, שמצליח לשטות גם בה וכשהוריה מתקשרים ושמחים לגלות שהיא פקחית חניה (מכוונות טובות, רק על מנת להגן על בטחונה…) היא כמעט ונשברת שוב.
העניינים מתגלגלים והיפס מוצאת את עצמה, יחד עם השועל הערמומי, בלב ליבה של חקירה מסתורית ומסוכנת. המסע שהיא עוברת עם עצמה, החבטה של המציאות בפניה והדרך בה התגלגלו הדברים, גורמים לה לעזוב את העיר הגדולה ולשוב לבית הוריה.
לא אספר לכם כאן את עיקר העלילה – אשאיר לכם לראות את זה בעצמכם, אבל רק אומר שמדובר בסרט עם המסר הכי חזק בנושא גזענות ודעות קדומות שראיתי לאחרונה. סרט שגרם לי (וגם לעומר, אם כי בצורה שונה) לתהות האם ועד כמה אנחנו באמת מושפעים מהתרבות שממנה הגענו, עד כמה אנחנו נותנים לשורשים שלנו להוביל אותנו ולקחת החלטות עבור עצמנו ובעיקר, עד כמה אנחנו שופטים את האחר על פי מה שהתחנכנו לחשוב עליו ואיך, אנחנו במו ידינו, מתקינים מעל הראש שלנו תקרת זכוכית חסינה במיוחד.
יש בו הכל, בסרט הזה – אומץ, פחד, חברות, רגש, אכזבות, הומור, נשים, גברים, כוח, חולשה ועוד המון המון דברים. כשיצאנו מהסרט עומר אמר לי: "אמא, זה בדיוק כמו שלא צריך להחליט אם אנשים הם רעים או טובים, רק בגלל איך שהם נראים או בגלל השפה שהם מדברים" וזה הסימן הברור ביותר לכך שהמסר, ללא ספק, עבר!
הסרט והמשמעות שלו ליוו אותי הרבה זמן אחריו (ואף עד לכתיבת שורות אלו). קשה לי שלא להרהר בדברים שהוא הציף אצלי ובעיקר קשה לי שלא לתהות אם באמת יש סיכוי שנחיה כאן, בארץ ישראל, כולנו, זאב עם כבש, או שמא "הפחד תמיד מנצח את ההיגיון והשכל" (ציטוט מהסרט).
פשוט סרט יפייפה, חינוכי ומלא מחשבה, לקטנים ולגדולים.
החל מה-23.3 בבתי הקולנוע.





