כשגיבורים חוזרים הביתה…
הספר "גם אני הייתי שם" של יהונתן הרבלין, הוא עדות חשופה ואמיצה על מה שהתחולל בנפשם של הלוחמים במהלך מבצע צוק איתן, ועל הצלקות שלא יתאחו לעולם!
הספר "גם אני הייתי שם" של יהונתן הרבלין, הוא עדות חשופה ואמיצה על מה שהתחולל בנפשם של הלוחמים במהלך מבצע צוק איתן, ועל הצלקות שלא יתאחו לעולם!
הספר בואי של אורלי סיגל הוא ספר שמטלטל, בועט ושובר את הלב, אבל גם מלא תקווה ואופטימיות. פשוט וואו!
הספר "סוף והתחלה", מאת שלי זיכלינסקי (הוצאת סטימצקי), הוא ספר על סופים והתחלות, אבל בעיקר על מה שבאמצע. ספר על משפחה, אבל, בריאות, סודות, אהבה (או כמיהה לאהבה), המשכיות, קשיים, תקוות ואומץ. המון אומץ. מומלץ!
הספר "האומנת" של אמה רוס יזכיר לכם שהחיים באחוזות האנגליות המפוארות, הן לא תמיד דבש
ספר מקסים שייקח אתכם למחוזות נפלאים – מבפנים ומבחוץ
הספר "האחרות" של שהרה בלאו הוא ספר חשוב ביותר שעוסק בנקודה שהיא ככל הנראה הנקודה השנויה ביותר במחלוקת בעידן המודרני – פמיניזם, נשים, אמהות ומהות, לאו דווקא בסנכרון זה עם זה…
ספר מרתק. לא פשוט, אבל כה מטלטל… משאל העם באירלנד הזכיר לי אותו. את העובדה שעד היום אסור היה לנשים להחליט אם לבצע הפלה או לא, אבל פעם – לא ממש מזמן – אסור היה להן להחליט אם לשמור על הילד.
כבר הרבה זמן לא נהניתי כל כך מספר, כמו שנהניתי לקרוא את הספר "כמה קשה זה כבר יכול להיות?" של אליסון פירסון. הספר כתוב מעולה. משעשע. אמיתי. לא מתחנף, לא כבד מידי, לא טיפשי ולא קיטשי – פשוט מדויק!
אחת לכמה זמן יוצא לי לקרוא ספר שגם נותן לי הצצה לתרבויות שלא ממש הכרתי וגם לא יוצא לי מהראש הרבה זמן אחרי שאני מסיימת לקרוא אותו (גם אם הוא לא בהכרח מושלם). כזה הוא הספר "שתי השמשות של דדיקה", מאת מגי אוצרי (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן) שסיימתי ממש לפני כמה ימים!
"מועדון המכוניות של מצרים" של עלאא אל-אסוואני, שעלילתו המרכזית מתרחשת בקהיר, בתקופת המצאת המכונית, הוא אולי לא מושלם, אבל מומלץ ביותר…
הספר "משחק המילים" מאת סטינה הולמס, הוא אחד מהספרים האמיצים שנוגעים בעצב החשוף של כל הורה – התעללות מינית בילדים!
הספר "בלו" הוא סיפור על אבדן, על משפחות אומנה, על אהבה אחרת. אהבה לילדים שהעולם התאכזר אליהם ובסוף – גם יש סיפור אהבה קטן
הספר "הנערה הכי בת מזל בעולם" הוא ספר שמעורר המון נקודות למחשבה על החברה שבה אנחנו חיים, על תדמית ועל מה שבאמת עובר על בני הנוער שלנו והעובדה שהסופרת, ג'סיקה נול, התוודתה באחד מהראיונות שגם היא עברה בנערותה אונס קבוצתי, רק הופכת את זה להרבה יותר מציאותי מאשר היינו רוצים לחשוב.
פוסט הטראומה של השואה מתבטא בדור השני. אצל ילדי הניצולים שגדלו לתוך קונפליקטים אינסופיים ולתוך מציאות של שתיקה רועמת. המלצה חמה על הספר "איש ללא בית".